פה ניתן להקדיש.
תוכן
ט) שלשה מומים יש בבטן, ואלו הן. מי שכריסו צבה – נפוחה. מי שטיבורו יוצא, ואינו שוקע כשאר בני אדם. מי שדדיו שוכבין על בטנו
משנה ג: אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי, אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ, אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ
כתוב במדרש, אמר הקב"ה לישראל, 'עד ששערי תשובה פתוחים, עשו תשובה, שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין בעולם הבא, איני נוטל שוחד.
שער העשרים וארבעה – שער החניפות יש אופנים שמותר לאדם להחניף לאחר, ואף ראוי לעשות כן: יחניף אדם לאשתו, משום שלום בית. וכן לבעל
פב. משרדים, שהדלת החיצונית נעולה, ויש בהם חדרים פנימיים, אין לסמוך על מה שהאיש נועל את עצמו מבפנים, אבל אפשר לסמוך על מה שהאשה נועלת
בהשגחה האישית ט. והנה, כל זה שזכרנו עד עתה על צד המשפט, מתבאר עוד על צד המציאות, כפי אמיתת סדריו, וכמו שזכרנו לעיל, כי הנה,
יז. יש לומר בעלמא די ברא כרעותיה, הכ"ף של כרעותיה דגושה. ובאמירת יהא שמיה רבא יש לומר מברך, קמ"ץ תחת הבי"ת ופת"ח מתחת לרי"ש. ולא
בביאור מידת הטהרה והנה באמת זהו המבחן שבו נבחנים ונבדלים עובדי ה' עצמם במדרגתם, כי מי שיודע לטהר לבו יותר, הוא המתקרב יותר והאהוב
פרשת צו "לא יניח ממנו עד בקר" (ויקרא ז טו) מצוות לא תעשה, שלא להשאיר שום דבר מקרבן התודה עד הבוקר, כלומר עד למחרת
משנה ח: הָיָה עוֹשֶׂה בִלְבָסִים, לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע, לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים. אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. הַמַּחֲלִיף
משנה ב: חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים כְּדֵי
משנה ד: יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת וְחַיָּב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד, טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב, וְהָיָה נוֹתָר, מִן מֻקְדָּשִׁים, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
משנה יא: כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵּא, טָמֵא. משנה יא: כסא רגיל עשוי
"הנהנה מיגיע כפו", פירושו שהוא עוסק בפרנסה מעט, כדי חיותו, שלא להטיל עצמו על הציבור, ושאר כל היום עוסק בתורה, עליו הכתוב אומר 'אשריך וטוב
שמירת הלשון / פרק ב, כט אמרו חז"ל 'אם לא עכשיו, אימתי', ובכלל הכוונה של דבר זה, שלא יחשוב האדם שיוכל להשלים לאחר זמן
פרטי היתר 'יש לו' כו. גם דברים הנמצאים ברשת הממוחשבת, נחשב כ'יש לו', אף על פי שהמוצרים מאוכסנים במאגרי מידע ושרתים, אך מכיון שיכול
המשך נ. החבר: ענין השבתות והמועדים כוללים עקרון נוסף, העקרון הוא להיות לנו זכר ליציאת מצרים, וזכר למעשה בראשית. המשותף בין שני ענינים אלה היותם נעשים
טו) המבשל ביום טוב לגוים, או לבהמה, או להניח לחול, שכל אלו אסורים, מכל מקום אינו לוקה, כיון שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) כב.
הלכות ברכות הנוהגות בימות הגשמים א. המברך ברכות אלו, על ברקים, רעמים או קשת, אינו חייב לעמוד, ומכל מקום יש שנהגו לעמוד בעת אמירת
הלכות מוקצה ונולד / גמרו בידי אדם יב. קדירה, ובה תבשיל שאינו מבושל, ששפתוהו על האש סמוך לכניסת שבת, מותר לאכול את התבשיל בשבת