יט וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד־בּוֹאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֨נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כָּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נָֽעֳמִֽי׃ כ וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נָֽעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּֽי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד׃ כא אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי ה֑' לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נָֽעֳמִ֔י וַֽה֙' עָ֣נָה בִ֔י וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי׃ כב וַתָּ֣שָׁב נָֽעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּֽוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יט) וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם, וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, ושם הכירו את נעמי כאשה עשירה המוקפת תמיד בבני משפחה ועבדים ושפחות, וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה, הֲזֹאת נָעֳמִי, שבאה כעת לבדה עם כלתה, כשתי עניות עזובות.
(כ) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן נעמי, אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, שנשמע מכך שאינן מתפלאות על עניותה מצד עצמה, אלא מצד שהיא 'נעמי', ורק ביחס לעשירותה הגדולה שהיתה בעבר היא נחשבת עניה [ואז יתכן שיש לה מעט כסף וזהב, ואף על פי כן יש להתפלא על ירידתה מעשירותה הגדולה], אלא קְרֶאןָ לִי מָרָא, שהרי אני עניה לגמרי, באופן שהעניות שלי עתה היא עניות גדולה מצד עצמה, גם אם לא נתייחס לכך שבעבר הייתי עשירה, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד.
(כא) עתה הוסיפה ואמרה שאף מלכתחילה לא היה ראוי לקוראה בשם נעמי, כי יש אדם שהיה בתחילה עשיר ואחר כך ירד מנכסיו, אך אצלי כל העשירות שהיתה לי מתחילה היתה כדי לגרום לי צער גדול בירידתי מנכסי, אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, בעושר ובעל ובנים, וכל זה היה במטרה ליטול ממני את כל זה, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה', ואם כן מה שהייתי מלאה בתחילה הרי זה מגדיל יותר את צערי עתה, ואם כן, לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, וַה' עָנָה בִי – ה' התרה בי שאיטיב את דרכי, שאם לא כן יטול לי את כל אשר לי, וְשַׁדַּי הֵרַע לִי, כי השליכני ממרומי ההצלחה אל העוני והדלות, שאז הכאב והצער גדולים יותר.
(כב) וַתָּשָׁב נָעֳמִי – חזרה נעמי לנחלה שעזבה בארץ ישראל בשעה שיצאה משם, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, שגם לה היתה זכייה בשדה מצד בעלה, שירש את חלק אביו, וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, ואף שהיתה להם שדה, הרי לא יכלו להספיק לזורעה כעת, בזמן הקציר.