כא וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּֽוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּֽי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃ כב וַתֹּ֥אמֶר נָֽעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃ כג וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַֽעֲר֥וֹת בֹּ֨עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה לנעמי, כסיוע לדבריה שבועז יעשה עמהם חסד, גַּם כִּי אָמַר אֵלַי בועז, עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי, ובאמת בועז אמר לה שתדבק עם 'נערותיו', אך כיון שהיתה ממואב, ששם אין הנערות מתרחקות מהנערים, לא דקדקה בדבריה ואמרה 'עם הנערים', ולכן מכנה אותה כאן הכתוב 'רות המואביה', כהסבר לכך שלא הבינה את דברי בועז.
(כב) אמנם נעמי הבינה שלא טוב הדבר שתדבק רות עם נעריו של בועז, אלא עם נערותיו, וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ, טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו, ולא עם נעריו, וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר, שלא תבואי לידי חשד.
(כג) וַתִּדְבַּק רות בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, והיו אלו שלשה חודשים שצריכה הגיורת להמתין עד שתינשא לאדם מישראל, ולאחר גמר הקציר לא המשיכה לשהות עם חברותיה נערות בועז, אלא וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ.
עתה רצתה נעמי שבועז, שהוא קרוב משפחתם, ישא לאשה את רות, והיה בכך כעין 'יבום', כי אמנם לפי דין התורה אדם המת ללא בנים צריך אחיו לישא את אשתו, אך מצד עיקר הענין של יבום אף קרוב אחר הנושא את אשת המת ללא בנים מקיים את ענין היבום. אמנם הם התביישו לבקש בפירוש מבועז, שהיה שופט ישראל וראש הסנהדרין שישא לאשה את רות המואביה, שהתגיירה רק עתה, ולכן ביקשו זאת ממנו בדרך רמז.