יד וַתִּשְׁכַּ֤ב מַרְגְּלוֹתָו֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם בְּטֶ֛רֶם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָֽאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן׃ טו וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶֽחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃ טז וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ׃ יז וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י אַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ׃ יח וַתֹּ֨אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם׃
֍ ֍ ֍
(יד) וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר, וַתָּקָם בשעה מוקדמת, קודם שהאיר היום, בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיֹּאמֶר בועז לנערו, אַל יִוָּדַע – אל תודיע לשום אדם כִּי בָאָה הָאִשָּׁה אל הַגֹּרֶן.
(טו) וַיֹּאמֶר בועז לרות, הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ, וְאֶחֳזִי בָהּ, וַתֹּאחֶז בָּהּ רות, וַיָּמָד – וימדוד בועז שֵׁשׁ שְׂעֹרִים – שישית סאה שעורים, שזהו שיעור סעודה אחת לרות ולנעמי, כדי לרמוז לה שעוד היום יגמר ענין נישואיה לטוב או לבועז, וכבר יהיה לה בית משלה לאכול בו את סעודת הערב, ואינה צריכה שיתן לה כעת אוכל עבור סעודת הערב, וַיָּשֶׁת – הניח עָלֶיהָ, וַיָּבֹא הָעִיר – בא בועז עמה אל העיר ללוותה, שלא יפגוש בה אחד מהבחורים, ואז הלכו כל אחד לדרכו.
(טז) וַתָּבוֹא רות אֶל חֲמוֹתָהּ, ועדיין לא היה אור כדי להכירה, וַתֹּאמֶר לה נעמי, מִי אַתְּ בִּתִּי, וַתַּגֶּד לָהּ רות אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ, שאמר לה שיגאל אותה טוב או הוא בעצמו.
(יז) וַתֹּאמֶר לה רות, שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי, אך לא בתורת קידושין, אלא כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ.
(יח) וַתֹּאמֶר לה נעמי, שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם, והבינה זאת מכך שנתן לה רק כדי סעודה אחת לשתיהן, ובודאי כוונתו שעוד היום תינשא רות.