השער הארבעה עשר – שער הקנאה
אף על פי שהקנאה היא מידה רעה מאוד, יש מקום שהיא טובה מאוד: אם ישים האדם קנאתו בעניני יראת שמים, כמו שנאמר במשלי (כג יז) 'אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום'. ועל דרך זו אמרו חז"ל 'קנאת סופרים תרבה חוכמה'. כי אם יראה אדם שלומד, יקנא בליבו ויאמר, זה לומד כל היום, גם אני אעשה כן! וכן לעניין כל המצוות, יקנא כל אחד בחברו לתפוש ולעשות בעצמו את המעשים הטובים שחברו עושה.
אבל המקנא בחברו שהוא עוסק בתורה ובמעשים טובים, ואינו אומר 'גם אני אעשה כן', אלא יחשוב בלבו ויקנא בו מפני שיש בו מעלות טובות יותר ממנו, ומחמת כן הוא נכבד בעיני העולם יותר ממנו, ומחשב תחבולות כדי לבטלו ולבלבלו מתורתו וממעשיו הטובים, הרי זאת הקנאה היא רעה גדולה, והוא חוטא ומחטיא, שותפו של ירבעם בן נבט.