השער הארבעה עשר – שער הקנאה
לעולם יכבד אדם יראי שמים ועוסקים במצוות, ויתן להם יד, ויסייע להם בגופו ובממונו. ואז יקנאו בו אחרים ויחשבו: אם גם אנחנו ננהג כך – יכבדו אותנו ויעזרו גם לנו, ומתוך שלא לשמה בא לשמה.
אמרו חז"ל, אלולא שקנא אברהם אבינו, לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קנא? כשאמר למלכי צדק [הוא שם בן נח], כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם? והרי לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם בהמות חיות ועופות. לא היינו ישנים, אלא היינו נותנים לפני זה ולפני זה לאכול ולשתות. ואותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אילולא צדקה שעשו עם בהמה חיה ועוף, לא היו יוצאים מן התיבה. וכיון שעשו צדקה, יצאו. אף אני אעשה צדקה עם בני אדם, שהם בצלמו של אלקינו, על אחת כמה וכמה! אותה שעה 'ויטע אשל', ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לויה. ועל דרך זה ירבה אדם קנאה.