א. אדם ששכח ולא הזכיר בשבת ברכת המזון 'רצה והחליצנו', ואמר 'ברוך אתה ה", יסיים 'למדני חוקיך' ויאמר 'רצה'. ואם כבר סיים ברכת 'בונה
כתוב במדרש, אמר הקב"ה לישראל, 'עד ששערי תשובה פתוחים, עשו תשובה, שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין בעולם הבא, איני נוטל שוחד.
השער הששה עשר – שער העצלות העצל הוא רך הלבב, ואינו גולה למקום תורה. ועליו אמר שלמה המלך שבעה דברים. כיצד? אומרים לעצל: 'רבך בעיר,
פב. משרדים, שהדלת החיצונית נעולה, ויש בהם חדרים פנימיים, אין לסמוך על מה שהאיש נועל את עצמו מבפנים, אבל אפשר לסמוך על מה שהאשה נועלת
טו. כששומע אחד מתפלל על דבר או מברך לישראל, אפילו בלא הזכרת השם, חייב לענות אמן, ולכן צריך לענות אמן אחר הרחמן בברכת המזון, וכן
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) כב.
בהשגחה האישית ט. והנה, כל זה שזכרנו עד עתה על צד המשפט, מתבאר עוד על צד המציאות, כפי אמיתת סדריו, וכמו שזכרנו לעיל, כי הנה,
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל
המשך נ. החבר: ענין השבתות והמועדים כוללים עקרון נוסף, העקרון הוא להיות לנו זכר ליציאת מצרים, וזכר למעשה בראשית. המשותף בין שני ענינים אלה היותם נעשים
יח. מי שיש לו 'גשר' ברזל ליישור שיניים, או שיש לו שיניים תותבות ממתכת, אינו צריך להגעילם בין אכילת בשר חם לאכילת חלב חם או
פד. המצטער הפטור מן הסוכה, היינו כשמצטער צער כזה שבשבילו היה עוזב את החדר או הבית הרגיל ועובר לאכול בחדר אחר או בבית אחר שאינו
הלכות תשובה / פרק שמיני ז) וְכַמָּה כָּמַּהּ דוד והתאוה לחיי העולם הבא, שנאמר 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים', כבר הודיעונו החכמים הראשונים
הלכות ברכות הנוהגות בימות הגשמים א. המברך ברכות אלו, על ברקים, רעמים או קשת, אינו חייב לעמוד, ומכל מקום יש שנהגו לעמוד בעת אמירת
פרטי היתר 'יש לו' כו. גם דברים הנמצאים ברשת הממוחשבת, נחשב כ'יש לו', אף על פי שהמוצרים מאוכסנים במאגרי מידע ושרתים, אך מכיון שיכול
הלכות מוקצה ונולד / גמרו בידי אדם יב. קדירה, ובה תבשיל שאינו מבושל, ששפתוהו על האש סמוך לכניסת שבת, מותר לאכול את התבשיל בשבת
יח. אם נסתם כיור המים, מותר לנקותו בעזרת משאבת גומי ביתית (לא של אומן), בשעת הדחק וכשיש צורך גדול. יט. כיור אשר המים הנשפכים לתוכו
https://store.2halachot.org/wp-content/uploads/2023/11/הפטרה-מבוארת-פרשת-וירא.pdf
השער השמיני, שער חשבון הנפש פרק ראשון החשבון עם הנפש הוא השתדלות האדם בעניני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו, כדי שידע בזה מה שכבר
יז. יש לומר בעלמא די ברא כרעותיה, הכ"ף של כרעותיה דגושה. ובאמירת יהא שמיה רבא יש לומר מברך, קמ"ץ תחת הבי"ת ופת"ח מתחת לרי"ש. ולא
יא לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֗֝ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃ יב אֹֽהֲבַ֨י ׀ וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַֽעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵֽרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ׃ יג וַיְנַקְשׁ֤וּ ׀ מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹֽרְשֵׁ֣י רָֽ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ
(כ) וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָֽרְחוֹקִֽים׃ (כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִֽהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר
יג וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן ה֥' לָ֛הּ הֵֽרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ יד וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ ה֔' אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל
בביאור מידת הטהרה והנה באמת זהו המבחן שבו נבחנים ונבדלים עובדי ה' עצמם במדרגתם, כי מי שיודע לטהר לבו יותר, הוא המתקרב יותר והאהוב
פרשת צו "לא יניח ממנו עד בקר" (ויקרא ז טו) מצוות לא תעשה, שלא להשאיר שום דבר מקרבן התודה עד הבוקר, כלומר עד למחרת
משנה ח: הָיָה עוֹשֶׂה בִלְבָסִים, לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע, לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים. אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. הַמַּחֲלִיף
משנה ב: חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים כְּדֵי
משנה יא: כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵּא, טָמֵא. משנה יא: כסא רגיל עשוי
משנה ד: יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת וְחַיָּב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד, טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב, וְהָיָה נוֹתָר, מִן מֻקְדָּשִׁים, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
משנה ג: וְכַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן, כְּאִלּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה
טו כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־הַסֹּכֵ֣ן הַזֶּ֔ה עַל־שֶׁבְנָ֖א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבָּֽיִת׃ טז מַה־לְּךָ֥ פֹה֙ וּמִ֣י לְךָ֣ פֹ֔ה כִּֽי־חָצַ֧בְתָּ לְּךָ֛ פֹּ֖ה קָ֑בֶר חֹֽצְבִ֤י מָרוֹם֙ קִבְר֔וֹ
א וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָֽעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־ה֑' וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַֽעֲבָדִֽים׃
אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל מִצְוָה, וְיֵשׁ שָׂכָר אֲפִילוּ עַל שִׂיחָה נָאָה וְעַל מַחְשָׁבָה טוֹבָה, וּמֵאִידָךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר עַל שׁוּם
"הנהנה מיגיע כפו", פירושו שהוא עוסק בפרנסה מעט, כדי חיותו, שלא להטיל עצמו על הציבור, ושאר כל היום עוסק בתורה, עליו הכתוב אומר 'אשריך וטוב
https://store.2halachot.org/wp-content/uploads/2023/05/מסכת-אבות-פרק-ו.pdf
https://store.2halachot.org/wp-content/uploads/2023/11/פרשה-מבוארת-וירא.pdf
טו) המבשל ביום טוב לגוים, או לבהמה, או להניח לחול, שכל אלו אסורים, מכל מקום אינו לוקה, כיון שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל
יש פוסקים הסוברים שכבר מתחילת השנה השביעית אסור למלוה לתבוע את החוב [אף שאין החוב נשמט עד סוף השנה השביעית], ולכן יש המהדרים לכתוב פרוזבול
ג. איסור לשון הרע הוא אף כשאינו מדבר מתוך שנאה ולא מתוך כוונה לגנותו, אלא בדרך שחוק. ד. אף אם אינו מזכיר את שמו של
(א) וַייָ פָּקַ֥ד אֶת-שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְיָ לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: וַייָ פָּקַ֥ד אֶת-שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְיָ לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: וַייָ דְּכִיר
1. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד מצוות עשה: לייחד את ה' ולהאמין שהוא האלוקים היחיד ללא שום שיתוף. שנאמר 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה'
ט) שלשה מומים יש בבטן, ואלו הן. מי שכריסו צבה – נפוחה. מי שטיבורו יוצא, ואינו שוקע כשאר בני אדם. מי שדדיו שוכבין על בטנו
טז) אי זה הוא 'מחיר כלב' שאסרה תורה להביאו קרבן על גבי המזבח, זה האומר לחבירו 'הא לך טלה זה תחת כלב זה', וכן אם
שמירת הלשון / פרק ב, כט אמרו חז"ל 'אם לא עכשיו, אימתי', ובכלל הכוונה של דבר זה, שלא יחשוב האדם שיוכל להשלים לאחר זמן