הלכות תשובה / פרק שישי
ד) וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד 'הורני ה' דרכך', כלומר אל ימנעוני חטאי את דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך. וכן זה שאמר 'ורוח נדיבה תסמכני', כלומר, תניח רוחי לעשות חפצך, ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה, אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת, ועל דרך זו יש לפרש כל הדומה לפסוקים אלו.
ה) ומהו זה שאמר דוד 'טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו' וגו', זה ששלח ה' נביאים להם, מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה. ועוד, שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו קיימת בכל אדם, שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק, הרי הוא מתאוה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו רז"ל 'בא לטהר, מסייעין אותו', כלומר, ימצא עצמו נעזר על הדבר.
ואם תשאל, הלא כתוב בתורה 'ועבדום וענו אותם', הרי מוכח שגזר ה' על המצריים לעשות רע. וכתיב 'וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ', הרי גזר על ישראל לעבוד כוכבים ומזלות, ולמה נפרע מהן. התשובה לכך, לפי שלא גזר ה' על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הַזוֹנֶה אחרי עבודה זרה, אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כוכבים ומזלות אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם, שיהיו בני אדם שיעשו כן. הא למה זה דומה, לאומר, העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים, לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע, מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל, כענין שנאמר 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ', שאין זו גזירה על אדם מסוים שיהיה אביון, אלא הודעה שכך היא דרך העולם, ובודאי יהיו אביונים. וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם – הרשות בידו, שלא גזר ה' על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם, וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות.