ה) כל הנביאים כולן צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין, שנאמר 'והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה וגו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים' וגו'.
ו) גדולה תשובה, שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר 'שובה ישראל עד ה' אלקיך', ונאמר 'ולא שבתם עדי נאם ה", ונאמר 'אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב', כלומר, אם תחזור בתשובה, בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה. והיום, לאחר שחזר בתשובה, הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים, בה [-באותה לשון] הוא מקרב את השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי'. ונאמר ביכניהו ברשעתו 'כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני' וגו', וכיון ששב בתשובה בגלותו, נאמר בזרובבל בנו 'ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם'.
תפריט
תפריט
יום שני
כ"ג ניסן התשפ"ה