פרשת ויקרא
"נפש כי תמעול… והביא את אשמו… ואת חמישתו יוסף עליו" (ויקרא ה טו-טז)
מצוות עשה שכל הנהנה מן ההקדש, בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית, ואף בחרמי כהנים או בקדשים קלים, או אוכל תרומה בשוגג, מוסיף חומש על הקרן שמחזיר, ומביא קרבן על שגגתו איל בשני סלעים או יותר, והוא הנקרא אשם מעילות, שנאמר 'נפש כי תמעול מעל וגו', והביא את אשמו וגו', ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו'.
משרשי המצוה, לתת אימה ויראה על כל אדם מהתקרב בעניני הקדש, וכבר התבאר תועלת היראה וההגדלה בקודש אל בני אדם.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים.