ג) מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים, אם לח הוא מקנח במפה ודיו, ואם יבש הוא, או שנתלכלך, רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד, ומתפלל, ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול, שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת, ואין הרחיצה מקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג, ואין מנהג לבטל דבר האסור, אלא לאסור את המותר. ולא אמרו שהרואה קרי ביום הכפורים טובל, אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין, וכבר בארנו שבטלה תקנה זו.
ד) טיט שהוא לח ביותר, כדי שיניח אדם ידו עליו ותעלה בה לחלוחית שאם הדביק אותה לידו האחרת תדבק בה לחלוחית, אסור לישב עליו. לא ימלא אדם כלי חרש מים ויצטנן בו, כיון שהמים נוזלים מדפנו, אפילו כלי מתכות אסור, שמא ינתזו מים על בשרו, והרי אסור לרחוץ ביום הכפורים. ומותר להצטנן בפירות.