משנה ו: נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן:
משנה ו: נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת דליקה שפרצה בשבת בבית ישראל, אֵין אוֹמְרִים לוֹ 'כַּבֵּה', כיון שאסור לישראל לצוות על גוי לעשות מלאכה עבורו, וְאין אומרים לו 'אַל תְּכַבֶּה', מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן – אין הישראל מצווה על שביתת הגוי בשבת, וכיון שעושה את המלאכה מרצונו, שלא מחמת ציווי ישראל, אין בכך איסור, הגם שהישראל נהנה מכך, כיון שעושה זאת לצורך עצמו, שיודע שיקבל שכר על כך.
אֲבָל ישראל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת בשבת, ועושה זאת כיון שהוא יודע שאביו רוצה בכך, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אלא מונעים אותו מכך, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן – כיון שישראל מצווים על שביתת הקטנים שבהם.