משנה ח: נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר מִלָּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים:
משנה ח: נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק בשבת אֶת הַנֵּר לצורך עצמו, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, כיון שלא עשה זאת לצורך הישראל. וְאִם הדליק את הנר בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לישראל להנות מאור זה, כיון שגזרו חכמים איסור על מלאכת גוי שנעשתה עבור ישראל בשבת.
מִלָּא הנכרי מַיִם מבור שהוא 'רשות היחיד' והוציאם ל'רשות הרבים', כדי לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, ונשארו לו מים שאינו צריך להם, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל את בהמתו ובתנאי שאין הגוי מכיר את הישראל, שאם לא כן יש לחשוש שירבה בשאיבה עבור הישראל]. וְאִם שאב את המים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לישראל להשתמש בהם, לבהמתו או לעצמו.
עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ מהספינה, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל ואפילו אם הגוי מכיר את הישראל מותר, שהרי לא שייך לחשוש שירבה בעבורו]. וְאִם עשאו בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לירד בו. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים.