הרי"ף מביא עתה את סוגיית הגמרא במגילה בענין החיוב לכבד תלמיד חכם לברך: גַּרְסִינַן – שנינו בְּפֶרֶק בְּנֵי הָעִיר (מגלה כח.) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּבָרֵךְ לְפָנָיו – שמניח לאדם אחר שאינו תלמיד חכם לברך לפניו, אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, לו) 'כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת', אַל תִּקְרֵי – יש לדרוש את הפסוק כאילו אין קוראים 'מְשַׂנְאַי', אֶלָּא 'מַשְׂנִיאַי', כלומר, הגורמים לבני אדם לשנוא את התורה, חייבים מיתה, ואף כאן, בכך שהתלמיד חכם מחניף לאחרים ומכבדם, יבואו בני אדם לזלזל במעלת התורה, ומתוך כך לשונאה, ולכן אין לו לכבד בני אדם אחרים לברך לפניו, ואפילו שיש להם מעלה, כגון כהן גדול, שכבוד התורה עדיף.
מוסיף הרי"ף: אֲבָל כֹּהֵן תַּלְמִיד חָכָם, מִצְוָה לְאַקְדּוּמֵיהּ – אם גם הכהן תלמיד חכם מצוה להקדימו ולכבדו לברך, דְּאָמַר מַר – שהרי שנינו בגמרא (גטין נט:), נאמר בפסוק (ויקרא כא, ח) 'וְקִדַּשְׁתּוֹ', היינו לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן – לדרוש ראשון, בין בדברי תורה ובין בשאר דברים, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן, כאשר הוא חולק עם ישראל.
שנינו במשנה, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עָלָיו. אומר הרי"ף: הָנֵי מִילֵּי – דין זה הוא רק בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן של המשנה, שהיו שומרים חלק מהמצוות, אֲבָל עַכְשָׁיו, נָכְרִים גְּמוּרִים הֵם, וְאֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן.
הגמרא מבארת עתה מאיזה גיל מצטרפים לזימון: אָמַר רַב נַחְמָן, קָטָן, שֶׁיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין – שמבין שמברכים לה', מְזַמְּנִין עָלָיו. פוסק הרי"ף: וְכֵן הִלְכְתָא. וְאמנם אָמְרֵי רַבְּוָאתָא – אמרו רבותינו, וְהוּא – ובתנאי שֶׁנִּכְנָס אותו קטן בִּשְׁנַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהחידוש הוא דאַף עַל גַב דְּלָא פָּרַח – שעדיין לא הביא שתי שערות, שהם סימן גדלות, אֲבָל קָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אַף עַל גַב דְּפָרַח זקנו, אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. אומר הרי"ף: וַאֲנַן לָא סְבִירָא לָן הָכִי – ואנו איננו סוברים כן, דְּכֵיוָן דְּקָרִי לֵהּ קָטָן – מאחר ורב נחמן כינהו 'קטן', היינו אֲפִלּוּ שהוא בֶּן עֶשֶׂר וּבֶן תֵּשַׁע, כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין, מְזַמְּנִין עָלָיו. וְהָכֵין חָזִינָא לַגָּאוֹן – וכך ראינו שפירש רב האי גאון דין זה.