פרשת 'שמע' כולה, בלשון יחיד נאמרה, ויחיד שאפשר לו – הוא צריך לקיים 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', דברים ככתבן ממש, לכן נאמר 'ובכל מאודך', פירוש בכל ממונך, רצה לומר, שלא לעסוק בפרנסה כלל. אבל פרשת 'והיה אם שמוע' שנאמרה בלשון רבים, לרבים כמעט מוכרחים להתעסק, על כל פנים מעט, גם בריוח ממון לחיי נפש, לכן לא כתיב בה 'ובכל מאודכם'.
והגם שעדיין לא זו הדרך והמדרגה הגבוהה שבגבוהות, לפי אמיתת רצונו יתברך שמו, לדעת רבי שמעון בן יוחאי, עם כל זה, גם לדידיה, לא מיקרו ח"ו בזה 'אין עושין רצונו של מקום', כשמפנים עצמם מעט גם לעסק הפרנסה, ובעת עסקם בפרנסה ליבם נוהג בחכמה, ומהרהרים בדברי תורה ויראת ה'. ולרבי ישמעאל זו היא עיקר רצונו יתברך בהנהגת כלל ההמון. ופלוגתתם, מה היא עיקר רצונו יתברך, והמדרגה היותר גבוהה, בהנהגת כלל ההמון]. (נפש החיים א ח).