משנה ה: כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָלִין בַּשַּׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִטָלִין (עמהן) וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק לְתוֹכָן שָׁמֶן:
משנה ה: כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָלִין בַּשַּׁבָּת, כלומר, שאינם מוקצים, שִׁבְרֵיהֶן נִטָלִין (עמהן) – אם נשברו בשבת מותר לטלטל אף את שבריהן, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה – ובתנאי שיהא ניתן להשתמש בשברים לשימוש כל שהוא, ומביאה המשנה דוגמאות לכך, שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, ניתן להשתמש בהם כדי לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. שִׁבְרֵי זְכוּכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ – כד קטן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לא די בכך שיהא להם שימוש מסוים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן, כלומר, שיהא ניתן להשתמש בהם לשימוש הדומה לשימוש שהיה לכלי השלם, ומביא רבי יהודה דוגמאות לכך, שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה – תבשיל עבה, הדומה מעט לבצק שמניחים בעריבה. וּשברים שֶׁל זְכוּכִית, לָצוּק לְתוֹכָן שָׁמֶן, והרי זה דומה לשימוש כלי זכוכית, שממלאים בו שמן.