מח. החבר: כשישראל חטאו והמרו את פי ה' במצוות השכליות, שהן המעלות המוסריות, וזלזלו גם במצוות שבין אדם לחבירו, בעשיית הצדק והרחקת העוול, אשר שמירתן תנאי הכרחי לקיום כל קהלת אנשים, כשם שהכרחיות לקיום גוף האדם התזונה, השנה והתנועה. ולמרות זאת נזהרו בשמירת חוקי עבודת הקרבנות, ושאר החוקים המקובלים לנו מסיני, הסתפק הנביא בדרישה המינימלית ואמר, הלואי ותזהרו בחובות המוסריות שכל חברה וקהילה אף הפשוטה ביותר נזהרת בהם, שהן ההשתעבדות לצדק, ההליכה בדרך טובה, וההודאה לאלוקים על טובותיו. כי קיום החוקים האלהיים יביאו את האדם לכלל שלימות, רק לאחר השלמת חוקי המוסר השכליים, כמו שביארנו.
ומי שלא מקיים את החוקים שהשכל מחייב את שמירתם, איך יקיים את חוקי הקרבנות, שמירת השבת, המילה והדומה להם, אשר השכל אינו מחייב את שמירתם, אם כי אינו דוחה אותם, והם חוקי התורה, אשר בציוויים התייחד עם ישראל, כתוספת למצוות השכליות, ובזכותם זכה ליתרון על אחרים, בקבלת השפע האלהי. ולפי הסבר זה, נבין את הפסוק 'עולותיכם ספו על זבחיכם', או את הפסוק 'מה ה' דורש ממך', ושאר הפסוקים הדומים להם.