המשך מח. החבר: אמנם, החוקים האלהיים שאין השכל מחייבם, אין ישראל יודעים על מה ולמה התחייבו להיות כך או אחרת, אך גם זאת לא ידעו – איך ירד עליהם כבוד ה', ושרפה אש ה' את קרבנותיהם, וכיצד שמעו דבר ה', וארעו כל אותם ניסים שאירעו להם, והרי לולא אותן מעמדות הגלויים שזכינו לראותם בעינינו, מעמדות שאין על אמיתותם עוררים, לא היתה הדעת נותנת להאמין בהם ולקבלם. היתכן אם כן שיתחזק האדם מישראל רק בעשיית משפט ואהבת חסד, ויזניח את שמירת השבת, מילה וקרבן פסח, ושאר חוקי התורה, ובכל זאת יגיע להצלחה רוחנית?
מט. הכוזרי: לא, בלתי אפשרי הדבר, וכפי שכבר הקדמת (שאין דרך להשיג קרבת האלהים אלא בשמירת החוקים שנחקקו על ידו). אמנם לדעת הפילוסופים יוכל האדם להיות חסיד ועובד אלהים מבלי שישים לב מה היא הדת שעל ידה מתקרב לה', בין אם היא יהדות, נצרות, דת אחרת או אפילו דת שהוא בודה מלבו. אך אם נלך בדרך הפילוסופים, נמשכים אנו אחר סברות והקישים, וכל אחד יחליט על הדת ששכלו מחייב, ודבר זה שוא ובטל הוא.