חומת הדת / פרק א, הגה"ה
דרך האדם, כשהוא עומד להפרד ממשפחתו לזמן רב, הרי הוא משתדל לשהות במחיצתם בימים האחרונים לפני הנסיעה, וחביבה בעיניו כל שעה שהוא עדיין יכול לשהות איתם, כיון שהוא יודע שתקופה ארוכה אחר כך לא יוכל לראותם ולהיות איתם, וגם אם באותם ימים יוכל לנסוע למקום אחר ולהרויח כסף – לא יסע, אלא יעדיף להשאר עם בני ביתו באותו זמן קצר שנשאר להם עד שייפרדו. ויתבונן האדם בזה, כי בהיות האדם בעולם הזה יש לו רשות לדבר עם ה', ולעסוק בתורתו ובמצוותיו, ולאחר שיכלה אותו הזמן שוב אין לו רשות לכך, וא"כ צריך הוא לחבב מאד כל יום וכל שעה שיש לו בעולם הזה, שבזמן זה זוכה הוא לדבר עם מלך הכבוד, ולעסוק בתורתו, להוסיף בכל יום ידיעות בתורה, וכל אושרו לנצח תלוי רק בימים אלו, והתורה שיחסיר בימים אלו – לא יוכל לקנותה לנצח. ולכן, גם כשמזדמנת לאדם אפשרות להרויח ממון רב, אם יודע הוא שעל ידי זה יתבטל הרבה מלימוד התורה, לא יפנה לעסק זה, ועל כגון זה אמרו חז"ל 'הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה'.