משנה ג: עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן וְנִמְצָא לֵוִי, לֵוִי וְנִמְצָא כֹהֵן, נָתִין וְנִמְצָא מַמְזֵר, מַמְזֵר וְנִמְצָא נָתִין, בֶּן עִיר וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ, בֶּן כְּרַךְ וְנִמְצָא בֶן עִיר, עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֵּרְחָץ וְנִמְצָא רָחוֹק, רָחוֹק וְנִמְצָא קָרוֹב, עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת וְאֵין לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי וְיֶשׁ לוֹ, עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָּנִים וְיֶשׁ לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי וְאֵין לוֹ. וּבְכֻלָּם אַף עַל פִי שֶׁאָמְרָה בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן, אֵינָה מְקְדֶּשֶׁת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ:
משנה ג: משנתנו ממשיכה לבאר את הדינים באופן שקידש האדם אשה בתנאים מסוימים, ולא התקיימו אותם תנאים:
המקדש את האשה, ואומר לה 'הרי את מקודשת לי עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן', וְנִמְצָא שהוא לֵוִי, או שקידשה על מנת שהוא לֵוִי וְנִמְצָא שהוא כֹהֵן. על מנת שהוא נָתִין [-מהגבעונים, שקיבלם יהושע ונתנם חוטבי עצים ושואבי מים], וְנִמְצָא שהוא מַמְזֵר, מַמְזֵר וְנִמְצָא נָתִין. או שקידשה על מנת שהוא בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ – עיר גדולה, בֶּן כְּרַךְ וְנִמְצָא בֶן עִיר. עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ, וְנִמְצָא רָחוֹק, על מנת שהוא רָחוֹק, וְנִמְצָא קָרוֹב. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת [-קולעת שער נשים], וְהתברר שאֵין לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי, וְהתברר שיֶשׁ לוֹ, עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָּנִים, וְיֶשׁ לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי, וְאֵין לוֹ. וּבְכֻלָּם – בכל האופנים הללו, שלא התקיים התנאי שאמר, אַף עַל פִי שֶׁאָמְרָה האשה בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן – התכוונתי שיחולו הקידושין אף אם לא יתקיים התנאי, אֵינָה מְקְדֶּשֶׁת, כיון שדברים שבלב אינם דברים, ומאחר והיו הקידושין בפירוש על דעת דבר מסוים, ולא התקיים הדבר, אינה מקודשת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ – וכן אם האשה הטעתו בדבר מהדברים הללו, אין הקדושין חלים [ואף רבי שמעון, הסובר שאם הטעה לשבח מקודשת, כמבואר במשנה הקודמת, מודה כאן שאף אם התברר שהוא מיוחס יותר ממה שאמר, שאינה מקודשת, כיון שלפעמים מעדיפה האשה שלא יהא בעלה מיוחס, שלא יתגאה עליה].
משנה ד: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁה בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְקְדֶּשֶׁת. הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וְקִדְּשָׁה בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְקְדֶּשֶּׁת:
משנה ד: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ 'צֵא וקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', וְהָלַךְ השליח וְקִדְּשָׁה בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שמשמעות לשון המשלח היא שיקדשנה דווקא במקום מסוים זה, מחמת טעם שיש לו בדבר, וכיון שעבר השליח על ציווי המשלח בטלה שליחותו, ואין הקידושין חלים. אבל אם אמר לו המשלח שיקדש לו אשה פלונית, ו'הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', וְקִדְּשָׁה השליח בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שאין במשמעות לשונו הקפדה על מקום הקידושין, אלא רק ציון מקום, היכן ימצאנה השליח.