משנה ט: הַמְקַדֵּשׁ בָּעָרְלָה, בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה, בְּצִפֳּרֵי מְצוֹרָע, וּבִשְׂעַר נָזִיר, וּבְפֶטֶר חֲמוֹר, וּבְבָשָׂר בֶּחָלָב, וּבְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן, מְקְדֶּשֶׁת:
משנה ט: משנתנו עוסקת באדם המקדש אשה בדברים האסורים בהנאה: הַמְקַדֵּשׁ בְּפירות עָרְלָה, כלומר, בפירות שגדלו בשלש השנים הראשונות לנטיעת העץ, בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם – תבואה שנזרעה בכרם ענבים, הנאסרת בהנאה ואוסרת אף את הכרם, בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל – שור [או כל בעל חיים] שהמית אדם, שחייבה התורה לסוקלו, ואסרתו בהנאה, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה, בְּצִפֳּרֵי מְצוֹרָע – בצפורים שמביא המצורע ביום טהרתו, והאחת שנשחטת אסורה בהנאה [אך הצפור המשתלחת אינה אסורה בהנאה], וּבִשְׂעַר נָזִיר – הנזיר ביום טהרתו מגלח את שערותיו ושורפן, והן אסורות בהנאה, וּבְפֶטֶר חֲמוֹר – חמור בכור שציותה התורה לפדחותו בשה או לעורפו, אם הוא נערף ונאסר בהנאה, וּבְבָשָׂר בֶּחָלָב שהתבשלו יחד, שאסרתן התורה בהנאה, וּבְבהמות חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה, שכל אלו אסורים בהנאה ואין לאשה כל הנאה מכך, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
מְכָרָן – מכר את אחד מאיסורי ההנאה הללו, וְקִדֵּשׁ אשה בִּדְמֵיהֶן, הרי היא מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שאין דמיהם נאסרים בהנאה.
משנה י: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל:
הַמְקַדֵּשׁ אשה בִּתְרוּמוֹת, וּבְמַעַשְׂרוֹת, וּבְמַתָּנוֹת כהונה, כגון זרוע לחיים וקיבה, הניתנים לכהן מכל בהמת חולין שנשחטת, וּבְמֵי חַטָּאת – מים שנשאבו לצורך הכנת מי הזאה של פרה אדומה, וּבְאֵפֶר חַטָּאת – אפר פרה אדומה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שכל הדברים הללו שווים ממון, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל שירש מאבי אמו הכהן תרומה, הרי היא שלו ויכול לקדש בזה אשה [אבל ישראל המפריש מתבואתו תרומה, אף שהוא רשאי להחליט לאיזה כהן לתת את התרומה, אך אין התרומה שלו, ואינו יכול לקדש בה].