משנה יא: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו:
משנה יא: אמר 'קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ', וְהִיא אוֹמֶרֶת 'לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי', הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, שהרי לדבריו קידשה, ונאסרו עליו קרובותיה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, שאינו נאמן לאוסרם עליה. הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, שהרי לא אמר שקידשה, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, שאסרתם על עצמה באומרה שהתקדשה לו.
משנה יב: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה, הַוָּלָּד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. וְאֵיזֶה, זוֹ כֹהֶנֶת לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשֵּׂאתּ לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה, הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם. וְאֵיזוֹ, זוֹ אַלִמָנָה לִכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לִכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲבָל יֶשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּושִׁין, הַוָּלָד מַמְזֵר. וְאֵיזֶה, זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, הַוָּלָד כְמוֹתָהּ. וְאֵיזֶה, זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית:
משנה יב: כפי שיתבאר להלן (פרק רביעי) יש בישראל עשר דרגות ייחוסים, משנתנו מבארת למי מתייחס הולד, כאשר שני בני הזוג אינם מאותה דרגת יוחסין:
כָּל מָקוֹם – כל נישואין, שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה – שקידושין תופסים בין בני הזוג, וגם אין כל עבירה בנישואין אלו, הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר, וְאֵיזֶה – ומה הדוגמא לנישואין אלו, זוֹ כֹהֶנֶת, לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית, כלומר אחת משלש אלו, שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל, כלומר לאחד משלשת אלו, כגון כהן לישראלית או כל כיוצא בזה, שנישואין אלו מותרים הם, הבן מתייחס אחר האב.
וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה – שהנישואין אסורים, אך חלים הם, הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם שבין בני הזוג, וְאֵיזוֹ – ומה הדוגמא לכך, זוֹ אַלְמָנָה שנישאת לְכֹהֵן גָּדוֹל, או גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה [-אשה שמת בעלה ללא בנים, וחלץ לה אחי בעלה] שנישאת לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, או מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה [-מהגבעונים, שנאסרו לבא בקהל] שנישאת לְיִשְׂרָאֵל, או בַּת יִשְׂרָאֵל שנישאת לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, שכל אלו נישואיהם אסורים באיסור לא תעשה או עשה, ואין בהם כרת, ולכן הנישואין חלים, אך הולד מתייחס לפגום שביניהם, ולכן בין אם האם ישראלית כשרה והאב ממזר, ובין אם האם ממזרת והאב כשר, יהא הולד ממזר, וכן בכל הפגמים האחרים, יתייחס הולד לפגום שבין הוריו.
וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲבָל יֶשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּושִׁין, כלומר, כל נישואין בין בני זוג ששניהם ראויים לקידושין אחרים, אלא שהקידושין המסוימים שלהם אסורים, הַוָּלָד מַמְזֵר. וְאֵיזֶה – ומה הדוגמא לכך, זֶה ישראלי הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה האסורות עליו באיסור כרת, כגון הבא על אחותו, אמו או בתו, וכל האמורים בפרשת עריות שיש בהם כרת, [והאשה מצד עצמה ראויה להתקדש לאדם אחר, אלא שביאה זו נאסרה בתורה], הרי הולד ממזר.
וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, כלומר, שאינה ראויה כלל להתקדש, הַוָּלָד כְמוֹתָהּ. וְאֵיזֶה, זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית – ישראלי הבא על שפחה כנענית, או על גויה, הרי הולד מתייחס לאמו, ובן שפחה יהיה עבד כנעני, ובן גויה יהיה גוי כמו אמו.