משנה ט: כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ, אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ, נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, חוּץ מִן הָעָרְלָה וְהַכִּלְאָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִן הֶחָדָשׁ:
כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ – שהיא נוהגת בקרקע או בגידולי קרקע, כגון תרומות ומעשרות וכיוצא בזה, אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ – בארץ ישראל. וְכל מצוה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ, אלא היא חובת הגוף, כגון שבת, ציצית ותפילין וכדומה, נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, חוּץ מִן הָעָרְלָה – האיסור לאכול פירות אילן בשלש השנים הראשונות שלו, והלכה למשה מסיני היא שאיסור זה נוהג גם בחוץ לארץ, וְהַכִּלְאָיִם – האיסור לזרוע תבואה בכרם ענבים, שזו גזירת חכמים שינהג איסור זה אף בחוץ לארץ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף חוץ מִן הֶחָדָשׁ – האיסור לאכול תבואה חדשה קודם הקרבת קרבן העומר [או קודם יום ט"ז בניסן, לאחר שחרב בית המקדש ואין מקריבים את העומר], שהוא אסור מהתורה אף בחוץ לארץ.
משנה י: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, אֵין מְטִיבִין לוֹ וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב:
כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, שמכריעה אותו לצד רוב זכויות, מְטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו לעולם הבא, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ – ארץ החיים, שהיא העולם הבא. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת יתירה, ולא הוכרע לצד זכות להחשב כצדיק, אלא עוונותיו מרובים מזכויותיו, אֵין מְטִיבִין לוֹ, וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו, וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ.
כָּל אדם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא – עוסק בתורה שבכתב, וּבַמִּשְׁנָה – ועוסק בתורה שבעל פה, וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ – משאו ומתנו בנחת עם הבריות, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר בקהלת 'וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק'. וְכָל אדם שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא, וְלֹא בַמִּשְׁנָה, וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב – אינו מועיל כלום לישוב העולם, ופסול הוא לעדות.