נז. האוכל פת יותר מכביצה, חייב לאכול בסוכה, ויברך לישב בסוכה אחרי שמברך המוציא. ולמנהג הספרדים אין מברכים 'לישב בסוכה' על שום מאכל מלבד פת, וראוי כשמברך 'לישב בסוכה' על הפת, לכוון לפטור כל מה שיאכל וישן בסוכה עד הפעם הבאה שיברך.
נח. למנהג האשכנזים, האוכל מיני מזונות יותר מכביצה, יברך את ברכת לישב בסוכה לפני שמברך מזונות, וכדי שיוכל לברך עליהם לכל הדעות ישהה בסוכה אחר אכילתו והברכה תחול גם על הישיבה שאחרי אכילתו.
נט. האוכל בשר, דגים או גבינה, אם קובע עליהם סעודה, נכון להחמיר לאוכלם בסוכה, אך לא יברך עליהם לישב בסוכה, ואם אוכלם שלא בקביעות סעודה יכול לאוכלם מחוץ לסוכה.
ס. חולה צליאק, שאינו יכול לאכול קמח, ואוכל סעודתו הרגילה מבשר ודגים ופירות, חייב לאכול את סעודתו בסוכה ויברך לישב בסוכה.