ליקוטי חפץ חיים (סג)

תורת הבית / פרק ו

יש מלומדי התורה שבראותם שאינם מצליחים כל כך להיות בקיאים בלימודם בעל פה, מזניחים לגמרי את לימודם, ובאמת אין הדבר נכון, וכמו שאמרו חז"ל משל למה הדבר דומה, למלך שנתן לעבדו כלי, וציוהו שימלאנו במים, והוא יתן לו על כל דלי דינר זהב. אך כשהתחיל למלאות מים ראה שבתחתית הכלי יש נקב, והמים נשפכים משם, ומחמת כן פסק לגמרי ממילוי המים. פגש בו חכם אחד ושאלו מדוע הפסיק למלאות, והשיב לו האיש כי המים נשפכים דרך הנקב, ואין תועלת במלאכתו. אמר לו החכם, וכי המלך אינו יודע שהכלי שנתן לך נקוב, ואם כן בודאי כוונתו לתת לך שכר על הפעולה ולא על התוצאה, ורוצה לתת לך שכר על אף שאין תועלת בעבודתך.

וכן הדבר הזה – בקל וחומר – כי הקב"ה ברא את כל נפשות ישראל, ויודע אם הוא בעל יכולת לזכור או לא, ואף על פי כן ציוה על כל אדם ואדם, ללא חילוק, ללמוד תורה ולחזור עליה, ואם כן מה אכפת לו לאדם אם הוא זוכר או שוכח, הרי על כל מילה ומילה של דברי תורה הוא נוטל שכרו. ורצון ה' הוא לתת שכר לאדם על מעשיו, שלא יתבייש לעתיד לבא, ואם כן אין לאדם להתייאש אם הוא שוכח את תלמודו, אלא עליו להמשיך לעסוק בתורה תמיד.