תורת הבית / פרק א, הגה"ה
כשיתבונן האדם בכח הדיבור שנטע בו ה' יתברך, שעל ידו יכול הוא להוציא מפיו אלפים ורבבות מילים של תורה, שכל מילה ומילה היא כאבן טובה בפני עצמה, ובזכות דברי תורה אלו יתענג לפני ה' לעתיד לבא, ויעדן נפשו לנצח, יש לו לשמוח ולאהוב עד מאד את כח הדיבור הזה, ולהודות עליו תמיד לה'. ומאידך, עליו לשמור על כח זה בשמירה מעולה מאד, וכמו אדם השומר על בנו יחידו הנולד לו לעת זקנותו, ובפרט אם רואה שרצונו ללכת למקום סכנה, עושה הוא את כל ההשתדלויות למנוע ממנו את הדבר. וכן צריך האדם להתנהג עם כח הדיבור, שלא יוליכנו למקום סכנה על ידי דיבורים אסורים, וכמו שנאמר 'מוות וחיים ביד הלשון'.