שם עולם / פרק י
האדם שחשובים אצלו ימי חייו, צריך להזהר שלא לאבדם ברצונו. ויתבונן האדם, אם היה באפשרותו להעביר חלק מימי חייו לאדם אחר, הרי ודאי שום אדם לא היה מסכים להעביר לחבירו חודש או שבוע, ואפילו יום אחד. ובאמת הצדק עימו, שהרי אין דבר היקר לאדם כמו הזמן, כי בזמן הקצוב שנתן לו ה' יכול הוא להנחיל לעצמו חיי נצח. ומאידך אנו רואים שכל אדם שאינו שומר על דיבורו, מבזבז שעות רבות מחייו על דברים בטלים, ואפילו אם לא נחשב בכך את הדיבורים האסורים הרבים שעובר בכך, הרי עצם ביטול הזמן משול הוא לאדם המוסר במתנה חלקים מחייו לאחרים ללא תועלת.