המשך נ. החבר: כללו של דבר, התורה כוללת דרכים שונות בעבודת ה', והן: היראה, האהבה והשמחה, ובידך להתקרב לאלהיך בכל אחת מדרכים אלו (בימי התענית המצוה היא להכניע את החומר על ידי עינוי הגוף, ולעומת זאת בשבתות ומועדים מצות ה' לחוג ולשמוח), אך עם זאת, אין כניעתך בימי התענית מביאתך לקרבה רבה יותר לאלהים משמחתך בשבתות והמועדים, אך בתנאי שתהיה כוונת שמחתך כוונת מצוה, ותעשה אותה בלב שלם.
וכמו שהתפילה והתחנונים דורשים מחשבה וכוונת הלב, כן גם השמחה במצוות ה' ובלימוד תורתו. (ומה היא השמחה הרצויה?), היא שמחת מצוה הנובעת מאהבת הַמְּצַוֶּה עליה, והוא הבורא יתברך, עם רגש הכרת הטוב שאתה חיב בו על הטובה שהיטיב לך בחיוב מצוה זו, תרגיש כאילו אתה מוזמן אל המלך בהיכלו, לסעוד מטוב שולחנו, ותן תודה על כך לאלהיך בלבך ובמעשיך, ואם תגדל שמחתך עד שהיא תלבש צורת ניגון וריקוד, דע כי הריקוד והניגון הם עבודה לאלהים, ודביקות בו.