משנה ד: אֵלּוּ מְבִיאוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה, וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ אַחַת מִמִּין פְּטוּר וְאַחַת מִמִּין חוֹבָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָלְכוּ זוֹ לְמִזְרָח וְזוֹ לְמַעֲרָב. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת כְּאַחַת, מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל:
משנה ד: אֵלּוּ הן הנשים המְבִיאוֹת קרבן חטאת של יולדת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל מספק, הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה, האם דבר המחייב בקרבן כמבואר במשנה הקודמת, או דבר שאין בו חיוב קרבן, כאותם המבוארים במשנה הבאה, וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ, אַחַת מִמִּין פְּטוּר וְאַחַת מִמִּין חוֹבָה, ואין ידוע מי הפילה את המין המחייב, הרי שתיהן מביאות מספק קרבן, אך שני הקרבנות אינם נאכלים מספק.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵימָתַי אנו אומרים ששתיהן מביאות קרבן ושני הקרבנות אינם נאכלים, בִּזְמַן שֶׁהניחו הנשים את קרבנותיהן בבית המקדש, והָלְכוּ כל אחת למקום אחר, זוֹ לְמִזְרָח וְזוֹ לְמַעֲרָב, ולכן אי אפשר לומר להן שתעשינה את העצה האמורה להלן, אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת לפנינו כְּאַחַת, הרי שתיהן יחד מְבִיאוֹת קָרְבָּן אחד, ומתנות ביניהן, שאותה שחייבת בקרבן יהיה הקרבן שלה, וְנֶאֱכָל, כי אף שאין ידוע מי משתיהן היתה חייבת בו, מכל מקום ידוע שהוא בא על חיוב ודאי, והרי הוא ככל חטאת יולדת, הנאכל.