משנה ב: אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר בְּמִינִין הַרְבֵּה מִמִּין אֶחָד. וְחֹמֶר בְּמִין אֶחָד מִמִּינִין הַרְבֵּה, שֶׁאִם אָכַל כַּחֲצִי זַיִת וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת מִמִּין אֶחָד, חַיָּב. מִשְּׁנֵי מִינִין, פָּטוּר:
משנה ב: אָכַל האדם חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד, כלומר, שנעלם ממנו שזהו חלב, או שנעלם ממנו שאסור לאכול חלב, ולא נודע לו הדבר בין אכילה לאכילה, אלא לאחר שאכל פעמיים, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת (אבל אם לאחר האכילה הראשונה נודע לו שאכל חלב באיסור, ואחר כך שוב נעלם ממנו ואכל שוב, חייב שתי חטאות). אָכַל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שלא נודע לו בינתיים האיסור, חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר בְּאוכל מִינִין הַרְבֵּה של איסורים, שחייב על כל איסור ואסור, מִמִּין אֶחָד – מהאוכל כמה אכילות ממין אחד, שחייב רק חטאת אחת. וְחֹמֶר בְּמִין אֶחָד מִמִּינִין הַרְבֵּה, שֶׁאִם אָכַל כַּחֲצִי זַיִת של איסור, ולא שהה כדי אכילת פרס, ולא נודע לו האיסור, וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת נוסף, אם היו שתי האכילות מִמִּין אֶחָד, חַיָּב, כיון ששתי האכילות מצטרפות לכזית, ואם היו שתי האכילות מִשְּׁנֵי מִינִין שונים, פָּטוּר, כיון שמכל איסור אכל כחצי זית, ואינם מצטרפים לחייבו חטאת.