משנה ג: וְכַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן, כְּאִלּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, שָׁתָה רְבִיעִין יַיִן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְשָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת פְרָס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הִפְסִיק בָּה אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא, פָּטוּר:
משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, האוכל שני חצאי זיתים מאותו איסור, חייב חטאת. מבארת המשנה, וְכַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן – מה השהות שיכול האדם לשהות מתחילת האכילה ועד סופה, שאף על פי כן נחשיב זאת כאכילה אחת המצטרפת לחייבו חטאת, כְּאִלּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת – כאילו היה המאכל מחולק לחתיכות קטנות, כקליות -גרעיני חיטה קלויים], שהדרך לאוכלם לאט, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וסובר רבי מאיר ששיעור זה הוא דווקא אם שהה ממש בין אכילה לאכילה, אך אם לא הפסיק כלל באכילתו, אלא השתהה תוך כדי לעיסה ובליעה, אפילו כל היום כולו, חייב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אפילו לא הפסיק בין האכילות, אלא שהה והתעכב תוך כדי אכילה, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, ואם שהה יותר מזמן זה, פטור.
מבארת עתה המשנה שאף לגבי כניסה למקדש לאחר אכילת טומאה או לאחר שתיית יין יש חילוק אם שהה תוך כדי אכילה ושתיה או לא: אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין, וְכן אם שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, שנפסל גופו לאכילת קדשים ולהכנס למקדש, או ששָׁתָה רְבִיעִין יַיִן, וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ לאחר אכילת או שתיית הטומאה, או כשהוא שתוי יין, וְשָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת פְרָס באמצע האכילה או השתיה, לא נפסל גופו מכניסה למקדש ואינו נחשב שתוי יין שעבודתו פסולה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לגבי הנכנס לאחר שתיית רביעית יין, אִם הִפְסִיק בָּה, שלא שתה את כל הרביעית בבת אחת, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מַיִם אפילו בשיעור כָּל שֶׁהוּא, פָּטוּר ומודה רבי אליעזר שאם שתה יותר מרביעית, אף שהוסיף מים, או שלא שתה בבת אחת, חייב].