משנה ד: יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת וְחַיָּב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד, טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב, וְהָיָה נוֹתָר, מִן מֻקְדָּשִׁים, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ (בְפִיו), חַיָּב. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם:
משנה ד: יֵשׁ אדם האוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת, וְחַיָּב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד, ומבארת המשנה כיצד יתכן דבר זה, אדם טָמֵא, שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב, וְהָיָה אותו החלב נוֹתָר, מִן מֻקְדָּשִׁים, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, נמצא שעבר על איסור אכילת קדשים בטומאה, אכילת חלב, אכילת נותר, ואכילה ביום הכפורים, ואשם מעילות על כך שבאכילת קדשים מעל בהקדש, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ בְפִיו בשעת אכילתו, שזו דרך הוצאה, חַיָּב חטאת נוספת. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם – אין חיוב חטאת זה משום איסור אכילה, אלא משום הוצאה, ולכן לא מנו איסור זה יחד עם שאר החטאות.