משנה ב: נִשֵּׂאת, הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ, בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִים, עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי:
משנה ב: נִשֵּׂאת אותה בת, הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת, ככל בעל החייב במזונות אשתו, וְהֵן – שני הבעלים של אמה, שהתחייבו לזונה חמש שנים, נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ אותם שהתחייבו לזון את אותה הבת, בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת רק מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, שהרי אין מוציאים למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, אלא רק מנכסים בני חורין, וְהִיא – אותה בת אשתו, נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין -נכסים שביד הלקוחות], מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבַעֲלַת חוֹב, שהרי התחייבותו לזון אותה נחשבת ככל חוב המוטל עליו, וכשם שבעל חוב גובה מנכסים משועבדים, כך היא גובה מנכסים משועבדים. הַפִּקְחִין, שהיו נושאים נשים, ותבעו אותן נשים שיתחייבו לזון את בנותיהן מנישואים קודמים, ולא רצו שתימשך התחייבות זו במקרה שיגרשו את נשותיהן, הָיוּ כּוֹתְבִין כך, שֶׁאֶהֵא זָן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי, וממילא לאחר שגירשה או מתה נפטר מהתחייבותו אמנם אם נישאה אותה בת, אינו נפטר מהתחייבותו].