משנה ו: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֵילָךְ אִסָּר זֶה בְּעֶשֶׂר תְּאֵנִים שֶׁאָבֹר לִי, בּוֹרֵר וְאוֹכֵל. בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבֹר לִי, מְגַרְגֵּר וְאוֹכֵל. בְּרִמּוֹן שֶׁאָבֹר לִי, פּוֹרֵט וְאוֹכֵל. בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבֹר לִי, סוֹפֵת וְאוֹכֵל. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים אֵלוּ, בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֵלוּ, בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים אֵלוּ, בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵלוּ, אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר, מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקָע:
משנה ו: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, המוכר פירות, הֵילָךְ אִסָּר זֶה בִּתמורה לעֶשֶׂר תְּאֵנִים שֶׁאָבֹר לִי – שאלקט ואבחר לי, הרי זה בּוֹרֵר אחת אחת, וְאוֹכֵל אחת אחת, ואינו חייב להפריש מעשרות. וכן אם נתן לו מטבע אחת בִּתמורה לאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבֹר לִי, מְגַרְגֵּר – נוטל גרגרים אחד אחד בעוד האשכול מחובר לעץ, וְאוֹכֵל אותם אחד אחד, וכן בְּרִמּוֹן שֶׁאָבֹר לִי, פּוֹרֵט גרגיר גרגיר, וְאוֹכֵל אותם אחד אחד. בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבֹר לִי, סוֹפֵת – חותך ממנו חתיכות דקות, וְאוֹכֵל כל חתיכה בפני עצמה, ובכל האופנים הללו, כיון שלא היו לו כמה פירות יחד, לא הוקבע להתחייב במעשרות. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שיקבל מטבע זו בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים מסוימים אֵלוּ, או בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֵלוּ, או בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים אֵלוּ, או בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵלוּ, אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ, וּפָטוּר, מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה את הפירות בִמְחֻבָּר לַקַּרְקָע, ודינו כבעל הגינה שרשאי לאכול מהפירות אכילת עראי עד שיכניסם לביתו, ואף שמקח קובע לחייב במעשר, היינו רק בתלוש מהקרקע, ולא במחובר לקרקע.