משנה ח: הָיָה עוֹשֶׂה בִלְבָסִים, לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע, לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים. אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ, זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לֶאֱכֹל, זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת, זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לִקְצוֹת, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמַּחֲלִיף לֶאֱכֹל, חַיָּב, וְלִקְצוֹת, פָּטוּר:
משנה ח: אגב המבואר במשנה הקודמת בענין פועל האוכל מפירותיו של בעל הבית, מתי הוא אוכל מהתורה ופטור ממעשרות, ומתי הוא אוכל מכח תנאי שכרו וחייב במעשרות, ממשיכה המשנה לדון בענין היתרו של הפועל לאכול מהפירות של בעל הבית: אם הָיָה הפועל עוֹשֶׂה מלאכתו בִלְבָסִים – תאנים גרועות, לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע, שהם תאנים משובחות. וכן אם היה עושה מלאכה בִּבְנוֹת שֶׁבַע, לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים. אֲבָל אם היה עושה מלאכה גם ביפות וגם ברעות, מוֹנֵעַ הוּא – רשאי הוא למנוע אֶת עַצְמוֹ מלאכול עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת, וְאוֹכֵל.
משנתנו חוזרת לדון בענין מקח המחייב במעשרות: הַמַּחֲלִיף תאנים עִם חֲבֵרוֹ, אם החלפתם היא באופן שזֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לֶאֱכֹל, כלומר, תאכל אתה מהתאנים שלי ואני אוכל מהתאנים שלך, או זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת, שאמר לו תאכל מהתאנים שלי השטוחים לייבוש, ואוכל אני מהתאנים שלך השטוחים לייבוש, או זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לִקְצוֹת, שאמר לו תאכל מהתאנים הלחות שלי, ואני אוכל מהתאנים שלך השטוחים לייבוש, בכל אחד מהאופנים הללו חַיָּב האוכל להפריש מעשרות, כיון שהחלפת פירות נחשבת כמקח, המחייב בהפרשת מעשרות. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמַּחֲלִיף לֶאֱכֹל, והיינו מהתאנים הלחות, חַיָּב, כיון שזהו מקח המחייב במעשרות. וְלִקְצוֹת – האוכל מהתאנים השטוחות ליבוש, פָּטוּר, כיון שאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, וקציעות אלו לא נגמרה עדיין מלאכתם, ופטור ממעשרות.