משנה ט: הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂה שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת, ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף. וַחֲכָמִים מַתִּירִין:
משנה ט: אדם המפריש פירות למעשר שני צריך להעלותם לירושלים ולאוכלם שם בטהרה. אמנם, אם מקומו רחוק מירושלים התירה לו התורה לחלל את קדושת הפירות על מטבעות, להעלותם לירושלים, ולקנות שם מאכלים, ועל אותם מאכלים חלה קדושת מעשר שני, וצריך לאוכלם בטהרה בירושלים. שתי המשניות שלפנינו עוסקות בדינים אלו.
הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – אדם שיש לו מטבעות נחושת רבות של מעשר שני, ורוצה לחלל את כולם על מטבע כסף אחת, כדי שיהיה לו קל להעלותה לירושלים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת – רשאי הוא להחליף את כל המטבעות שבידו בסלע כסף אחד, ולהעלותו לירושלים, ולא יעלה עמו פרוטות כלל, כיון שפרוטות נחושת עשויים להתעפש בדרך, וייגרם בכך הפסד לממון מעשר שני. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, רק בְּשיעור שֶׁקֶל, שהוא חצי סלע, יטול מטבע כֶּסֶף, וְאילו בְשיעור נוסף של שֶׁקֶל, יטול עמו מָעוֹת של נחושת, ולא יחליף את כל מעות הנחושת במטבעות כסף, וטעמם, כיון שאם כל העולים לירושלים יעלו עמהם סלעי כסף, ובבואם לירושלים ירצו להחליף את מטבעות הכסף בפרוטות נחושת כדי לקנות בהם מאכלים, יתייקר מחיר הפרוטות, ונמצא שייגרם הפסד לממון מעשר שני.
אף על פי שניתן לחלל פירות הקדושים בקדושת מעשר שני על כסף, וכן ניתן לחלל מטבעות קטנות על מטבע גדולה, מכל מקום אסור לצרף יחד פירות ומטבעות הקדושים בקדושת מעשר שני ולחללם על מטבע אחת גדולה השוה כנגד הפירות והמטבעות יחד, אמנם באופן שיש לאדם רק מעט פירות, נחלקו תנאים בדבר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, גם מי שיש לו פירות רק בשווי חצי דינר, וכן מטבעות בשווי חצי דינר, אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת השוים ביחד דינר, עַל הַכֶּסֶף – על מטבע של דינר, וַחֲכָמִים מַתִּירִין באופן זה, כיון שיש לו פירות מועטים, בשווי חצי דינר בלבד, שיכול לצרף מטבעות בשווי חצי דינר, ולחלל הכל יחד על דינר.