משנה ה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בַכְּתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָה מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָה סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹא בַכְּתֻבָּה. כָל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים:
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה, ואומר לה שיחולו הקדושין עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים – שלא נדרה נדרים שדרך אדם להקפיד עליהם, כגון שלא תאכל בשר, שלא תשתה יין או שלא תתקשט בבגדים נאים, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים – ולאחר הקדושין התברר שנדרה נדרים אלו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שהרי לא התקיים תנאו.
כְּנָסָהּ סְתָם – נשא אדם אשה ללא כל תנאי, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים מעין אלו, שלא תאכל בשר או שלא תתקשט, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְּתֻבָּה – רשאי לגרשה בלא נתינת כתובה, כיון שדרך בני אדם להקפיד על דברים אלו, והטעתו בכך שלא אמרה לו זאת קודם לכן, אמנם כיון שהדבר ספק, ויתכן שבתחילה מחל על כך, צריכה גט מספק [ורק את הכתובה, שזו הוצאת ממון, אינה מקבלת מספק].
קידש אדם אשה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין, וְנִמְצְאוּ בָה מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָה סְתָם, ללא תנאי מפורש, וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹא בִכְּתֻבָּה, כיון שהטעתו בכך שלא אמרה לו זאת מתחילה, ומכל מקום צריכה גט מספק, שמא מחל בתחילה.
ומבארת המשנה אילו דברים נחשבים 'מום' לגבי דין זה, כָל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, כמפורט במסכת בכורות (פרק ז), 'פּוֹסְלִין' בַּנָּשִׁים, כלומר נחשבים מום לענין זה שמפסידה האשה את כתובתה.
משנה ו: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ:
כפי שהתבאר לעיל, בתחילת המסכת, האשה מתקדשת בשוה פרוטה [לדעת בית הלל], ומשנתנו מבארת שאם הקדושין עצמם היו פחותים משוה פרוטה, אין תועלת בשליחת מתנות לאחר מכן:
הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ שקידש אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת [-מתנות שדרך החתן לשלוח לכלתו] לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שֶׁאין כוונתו לקדשה בהם, אלא מֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח את המתנות, וכיון שאותם קדושין לא חלו, שהרי לא היה בהם שוה פרוטה, אף בנתינת המתנות אינה מקודשת.
וְכֵן הדין בקָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ אשה, שאין קדושיו קדושין, ולכן אף אם לאחר שגדל שלח לה מתנות השוות פרוטה, אינה מקודשת, כיון שמתנות אלו נשלחו מחמת הקדושין הראשונים, שלא חלו.