משנה ב: וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי, כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו. וַאֲסוּפֵי, כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי, בְּדוּקֵי:
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה הקודמת שתים מדרגות היוחסין הם 'שתוקי' ו'אסופי', עתה מבארת משנתנו מה טיבם:
וְאֵלּוּ הֵם 'שְׁתוּקֵי', כֹּל ולד שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ – שידוע מי היא אימו, וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו – אך אין ידוע מי הוא אביו, ויתכן שהוא מאיסורי עריות, והולד ממזר, וַ'אֲסוּפֵי', כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק, וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ, ואף לגביו יש חשש ממזרות.
אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי, 'בְּדוּקֵי', כלומר, שבודקים את אמו ושואלים אותה ממי הולד, ואם אומרת שנבעלה לאדם כשר, נאמנת, והולד כשר.
משנה ג: כָּל הָאֲסוּרִים לָבוֹא בַקָּהָל, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסִר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וַדָּאָן בְּוַדָּאָן, מֻתָּר. וַדָּאָן בִּסְפֵקָן, וּסְפֵקָן (בְּוַדָּאָן, וּסְפֵקָן) בִּסְפֵקָן, אָסוּר. וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת, שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי, וְכוּתִּי:
משנה ג: כָּל הָאֲסוּרִים לָבוֹא בַקָּהָל, והם הממזרים, הנתינים, ושתוקי ואסופי שהם בחשש ממזרות, וכן גר עמוני או גר מואבי, שאסרתו תורה בקהל ה', מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָזֶה, וכפי שהתבאר במשנה לעיל [וכאן באה המשנה להוסיף אף גר עמוני ומואבי, שלא הוזכרו לעיל]. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, כלומר, אף שרבי יהודה אוסר גר בממזרת, מודה הוא בגר עמוני ומואבי, שהם אסורים לבא בקהל, שהם מותרים בממזרת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וַדָּאָן בְּוַדָּאָן – פסולים ודאיים, כגון ממזר בנתינה, מֻתָּר. וַדָּאָן בִּסְפֵקָן – פסול ודאי בפסול ספק, כגון ממזר באסופית, שהיא ספק ממזרת, וּסְפֵקָן (בְּוַדָּאָן, וּסְפֵקָן) בִּסְפֵקָן – שתוקי בשתוקית, אָסוּר, כיון שבכל אלו יש לחשוש שמא אחד מהם כשר [שהרי אינו פסול מלבא בקהל אלא מחמת ספק וחשש פסול], ואסור הוא בפסול ודאי. מבארת המשנה, וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת, שְׁתוּקִי, שאין ידוע מי אביו, אֲסוּפִי, שאיו ידוע מי אביו ומי אמו, וְכוּתִּי, שאינם יודעים בטיב גיטין וקידושין, ומחמת כן הם בחשש ממזרות [אמנם בזמן הזה הכותים נחשבים כגויים גמורים לכל ענין].