מסכת קדושין, פרק ג, משניות ה-ו

משנה ה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת, עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲֹשִירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְרִי, לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי, לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ, לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, אִם יָלְדָה אִשְׁתֶּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ, דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת:

משנה ה: במשנה לעיל (פ"ב מ"ג) התבאר שהמטעה את האשה ביחוסו או במצבו, והתקדשה לו על דעת כן, אינה מקודשת. עתה מבארת המשנה את דינו של אדם שטעה מעצמו בדבר זה:
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וּלאחר הקידושין אָמַר, כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת, וְעתה התברר לי שהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, או שהיה סבור שהיא לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת, וכן אם היה סבור שהיא עֲנִיָּה, וַהֲרֵי הִיא עֲֹשִירָה, או שסבר שהיא עֲשִׁירָה, וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ, אלא הוא הטעה את עצמו, וכיון שלא פירש שמקדשה על דעת כן, אין אלו אלא דברים שבלב, ואין בכוחם לבטל את הקדושין.

עתה דנה המשנה במי שמקדש אשה בזמן שאין הקדושין יכולים לחול כלל, מחמת חסרון בו או בה, ואומר לה בשעת הקדושין שיחולו הקדושין בזמן שתהיה ראויה להתקדש לו: גוי הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר, אוֹ יהודי האומר לגויה הרי את מקודשת לי לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְרִי, או עבד כנעני המקדש אשה לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר, אוֹ ישראל המקדש שפחה כנענית לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי. אדם המקדש אשת איש כדי שיחולו הקדושין לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ, אוֹ שמקדש את אחות אשתו, האסורה עליו עתה, ואומר שיחולו הקדושין לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ, או שמקדש אשה שמת בעלה ללא בנים וזקוקה ליבום, ורוצה שיחולו קדושיו לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ, בכל האופנים הללו אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, אף לאחר שאירע הדבר המתירה לו, כיון שבעת הקדושין לא היתה ראויה לו, והרי זה דבר שלא בא לעולם.

וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, אִם יָלְדָה [-תלד] אִשְׁתֶּךָ נְקֵבָה, הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שעדיין לא באה לעולם. אבל אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ, ובאותו זמן אמר לאביה 'אם תלד אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי', דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאִם אכן יָלְדָה נְקֵבָה, הרי היא מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שמעת שהוכר עוברה נחשבת היא כדבר שבא לעולם.

משנה ו: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כַּפּוֹעֵל, דִּבֶּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּה כַּפוֹעֵל, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא, רָצָה הָאָב, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן, מְלַמְדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה:

משנה ו: משנתנו ממשיכה לבאר את דינו של המקדש אשה בתנאים מסוימים: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בפרוטה זו שאני נותן לך, עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן, שייטיבו איתך בדבר מסוים, כגון שימחלו לה על חוב וכדומה, וְכן אם קידשה והוסיף שיחולו הקידושין על מנת שאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כַּפּוֹעֵל – שאעשה עבורך עבודה מסוימת של פועל, אם קיים את תנאו ודִּבֶּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן, וְעָשָׂה עִמָּה כְּפוֹעֵל, הרי היא מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת [והחידוש במשנתנו הוא שאם לא היה נותן לה פרוטה לשם קידושין, אלא מקדשה בשכר הפעולה שעשה עבורה, לא היתה מקודשת, לפי שאין הקדושין חלים עד שיסיים את פעולתו, וכשמסיים את פעולתו אין כאן ממון ממש אלא רק 'חוב' המוטל על האשה לשלם לו, והמקדש בחוב אין קדושיו חלים].

המקדש אשה בפרוטה, ואומר לה שיחולו הקדושין עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא, כלומר, על מנת שלא יתנגד אבי לקידושין אלו עד זמן מסוים, אם רָצָה הָאָב, שלא מחה בתוך אותו זמן, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, שמחה והתנגד לקידושין, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב, אף שלא התרצה, הרי לא מחה וגם אינו יכול למחות עוד, ולכן הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. ואם מֵת הַבֵּן ורוצה האשה שיתבטלו הקדושין כדי שלא תזדקק ליבום או חליצה, מְלַמְדִין את הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה, ועל ידי זה יתבטלו הקדושין למפרע.