משנה ז: כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בַּקּוֹרָה וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִשָּׁךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּעֲרָב וְאָמַר חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָאת:
משנה ז: כּוֹפִין – מותר לכפות קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר הדולק בשבת, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז האש בַּקּוֹרָה של עץ שבתקרת הבית, באופן שנשאר אויר לנר, שלא יכבה. וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן – וכן כופים קערה על צואה של תרנגולים, כדי שילד קטן לא ישחק בה ויתלכלך ו'צואה של קטן' היינו צואה שישחק בה הקטן], וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִשָּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּמקום ששמו עֲרָב, שכפו קערה על עקרב בשבת, וְאָמַר, חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָאת – חושש אני שהיה בכך איסור, וחייב חטאת.
והכלל בזה, שאם זהו בעל חיים הממית בודאי, כמו נחש ארסי, מותר להורגו בכל מקרה. ואם הוא בעל חיים שלפעמים ממית ולפעמים אינו ממית, מותר לכפות עליו כלי כדי שלא יוכל להזיק, וכן מותר ללכת ולדורסו לפי תומו דרך הליכה. ואם הוא רודף אחר האדם מותר אף להורגו בידים.