פרק יח, משנה א: מְפַנִּין אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וְמִפְּנֵי בִטוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה וּדְמַאי וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לָעֲנִיִּים אֲבָל לֹא אֶת הַטֶבֶל וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ וְלֹא אֶת הַלּוּף וְלֹא אֶת הַחַרְדָּל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין:
משנה א: משנתנו עוסקת בטלטול דברים שאינם מוקצה, אך יש טירחה רבה בטלטולם:
מְפַנִּין – מותר לפנות ממקומם בשבת אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה, אם זקוק האדם למקומם מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים או לסעודת מצוה, וְכן מִפְּנֵי בִטוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שאין מקום לתלמידים לשבת וללמוד, כיון שלצורך מצוה הותרה טירחא זו, אך שלא לצורך מצוה לא התירו זאת, כיון שיש בכך טירחא יתירה, והרי זה 'עובדין דחול' -הנהגה של יום חול]. אֲבָל אף לצורך מצוה לֹא מפנים אֶת הָאוֹצָר עד קרקעיתו, מחשש שיבא להשוות גומות.
המשנה מבארת עתה שמותר לפנות לצורך מצוה אף דברים שאינם ראויים לאכילה לכל אדם: מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, הראויה רק לכהנים, וגם ישראל רשאי לפנותה ואינה נחשבת מוקצה אצלו, וּדְמַאי, כיון שהוא ראוי לעניים, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְרוּמָתוֹ – שהופרשה ממנו תרומת מעשר ומדובר בלוי שנטל מעשר ראשון קודם שהתחייבה התבואה בתרומה גדולה, ובאופן כזה אין המעשר שבידו מתחייב בתרומה גדולה, ומותר באכילה], וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, ואפילו אם נתן רק את הקרן ועדיין לא נתן את החומש. וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ, שהוא ראוי בדוחק לאכילה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לָעֲנִיִּים.
אֲבָל לֹא מפנים אֶת הַטֶבֶל, וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, שכל אלו אסורים באכילה ומוקצה הם. וְלֹא אֶת הַלּוּף – מין בצל, שאינו ראוי אפילו לאכילת בהמה, וְלֹא אֶת הַחַרְדָּל, שאף הוא אינו ראוי לאכילה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין אמנם תנא קמא אוסר במקום שאין מצויים בו עורבים].