משנה ב: חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס מְדַדִּין עֲגָלִין וּסְיָחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אֶחָת אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר אָסוּר:
משנה ב: משנתנו מבארת את דינם של מאכלים הראויים לבעלי חיים, ואגב כך מביאה דינים נוספים השייכים להנהגה עם בעלי חיים בשבת:
חֲבִילֵי קַשׁ, וַחֲבִילֵי עֵצִים, וַחֲבִילֵי זְרָדִים, שמן הסתם עומדים להסקה ולא למאכל בהמה, אִם הִתְקִינָן – הזמינם וייחדם מערב שבת לְצורך מַאֲכַל בְּהֵמָה, מְטַלְטְלִין אוֹתָן בשבת. וְאִם לָאו, הרי הם מוקצה ואֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כּוֹפִין – מותר להפוך אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ על גביו ממקום גבוה, כעין מדרגה, ואף שבשעה שבעלי חיים מוקצה הם, ובשעה שהם עומדים על הסל – אסור הוא בטלטול, ואסור 'לבטל כלי מהיכנו', כלומר, לגרום שיהא אסור לטלטלו, מכל מקום כיון שלאחר שיירדו ממנו יהא מותר לטלטלו, מותר להניחו בפניהם.
תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה מבית האדם לרשות הרבים, אסור לטלטלה משם לתוך הבית, אלא דּוֹחִין אוֹתָהּ מאחוריה עַד שֶׁתִּכָּנֵס מעצמה. מְדַדִּין -מסייעים בהליכתם] עֲגָלִין וּסְיָחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ, כגון שאוחזת בידיו מאחוריו שלא יפול, והוא מנענע רגליו והולך. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בביאור דברי חכמים, אֵימָתַי – באיזה אופן מותר הדבר, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל רגל אַחַת וּמַנִּיחַ רגל אֶחָת, שאז נחשב הוא כהולך בעצמו, אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר, אָסוּר, שהרי אמו היא הגוררתו ומטלטלת אותו.