פרשת צו
"אש תמיד תוקד על המזבח… לא תכבה" (ויקרא ו ג)
מצוות לא תעשה, שלא לכבות את האש מעל המזבח, שנאמר 'אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה'.
שורש מצות קיום האש על גבי המזבח התבאר לעיל במצוות הדלקת האש, והוא הטעם גם לאיסור הכיבוי.
מדיני המצוה, שאפילו הוריד את האש מעל המזבח, וכיבה אותה, עבר באיסור זה. אבל אש של המחתה, או אש של המנורה שהכינה במזבח להדליק ממנה, אף על פי שכיבה אותה בראש המזבח, פטור, שהרי ניתקה מן המזבח לצורך מצוה אחרת, ואין היא נחשבת 'אש המזבח', ולא הוזהרנו אלא על כבוי אש המזבח, שנאמר 'אש תמיד תוקד על המזבח'.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים, אפילו ישראלים. והעובר עליה וכיבה אפילו גחלת אחת מאש המזבח, לוקה.