פרשת צו
"זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה'" (ויקרא ו יג)
מצוות עשה שיקריב הכהן הגדול מנחה פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים, שנאמר 'זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה", והיא הנקראת 'חביתי כהן גדול', ונקראת גם כן 'מנחת כהן משיח'.
משרשי המצוה, לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, כלומר, הוא הנושא תפלה אליו בעדם, ועל ידי תפילותיו ומעשה קרבנותיו הם מתכפרים, לכן ראוי לאיש כזה שיהיה לו קרבן מיוחד תמידי, כמו תמידי הצבור, וכמו שהתמידים של הציבור באים שנים ליום, צריך גם הוא להקריב מנחתו פעמיים ביום. וכל זה נסמך אל הטעם שאמרנו בקרבן כדי שיתעוררו כל מחשבותיו וישים דעתו וכוונתו אצל השם ברוך הוא, ולמען זאת יועיל לו ולהם. ואין ספק שאין דומה התעוררות האדם כשמקריב קרבנו המיוחד לו, להתעוררותו כשהוא מקריב קרבן שהוא רק שותף בו.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהן גדול בלבד.