טו) המבשל ביום טוב לגוים, או לבהמה, או להניח לחול, שכל אלו אסורים, מכל מקום אינו לוקה, כיון שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן. ואם עשה לנפשו, והותיר, מותר להאכיל ממנו לגוים ולבהמה.
טז) רחיצה וסיכה, הרי הן בכלל אכילה ושתייה, ועושין אותן ביום טוב, שנאמר 'אך אשר יאכל לכל נפש', לכל שצריך הגוף, לפיכך מחמין חמין ביום טוב ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לרחוץ את כל גופו בחמין שהוחמו ביום טוב עצמו, אסור, משום גזירת מרחץ. וחמין שהוחמו מערב יום טוב, רוחץ בהן כל גופו ביום טוב, שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!