יא) המבשל או האופה ביום טוב כדי לאכול בו ביום, או שזימן אורחים ולא באו, ונשאר התבשיל והפת, הרי זה מותר לאכלו למחר, בין בחול בין בשבת, ובלבד שלא יערים להכין באופן שישאר לו ליום חול. ואם הערים, הרי זה אסור, ואפילו בשבת שאחר יום טוב, מפני שהחמירו במערים יתר מן המזיד.
יב) מי שהיתה לו בהמה מסוכנת, וחושש שמא תמות ויפסידנה, לא ישחוט אותה ביום טוב, אלא אם כן יודע שיכול לאכול ממנה כזית צלי (-שזו ההכנה המהירה ביותר) מבעוד יום, כדי שלא ישחוט ביום טוב מה שיאכל בחול, וכן כל כיוצא בזה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!