יג) אין אופין ומבשלין ביום טוב כדי להאכיל גוים או כלבים, שנאמר 'הוא לבדו יעשה לכם', 'לכם' ולא לגוים, 'לכם' ולא לכלבים, לפיכך, מזמנין את הגוי לישראל בשבת, כיון שאין כל חשש בדבר, ואין מזמנין אותו ביום טוב, גזירה שמא ירבה לבשת או לאפות בשבילו, אבל אם בא הגוי מאליו, אוכל עמהן מה שהן אוכלין, שכבר הכינוהו.
יד) בהמה שחציה של גוי וחציה של ישראל, מותר לשחטה ביום טוב כיון שאי אפשר לאכול ממנה אפילו כזית בשר בלא שחיטה, ונמצא שכל השחיטה נצרכת אפילו בשביל החלק של הישראל. אבל עיסה שחציה לגוי וחציה לישראל, אסור לאפות אותה ביום טוב, מפני שיכול לחלק הבצק, ולאפות רק את החלק של הישראל. בני החיל של גוים, שנתנו קמח לישראל לעשות להם פת ביום טוב, אם כשנותנין פת ממנה לתינוק אין מקפידין, מותר לאפותו להן ביום טוב, שכל פת ופת ראויה לתינוק. עיסת הכלבים, בזמן שהרועים עצמם גם אוכלין ממנה, נאפית ביום טוב.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!