א) אסור לרחוץ ביום הכפורים, בין בחמין בין בצונן, בין כל גופו בין אבר אחד, אפילו אצבע קטנה אסור להושיטה במים.
והמלך והכלה רוחצין את פניהן, כלה כדי שלא תתגנה על בעלה, והמלך כדי שייראה ביפיו שנאמר 'מלך ביפיו תחזינה עיניך', ועד כמה נקראת 'כלה' לענין זה, עד שלשים יום מיום נישואיה.
ב) מי שהיה מלוכלך בצואה או טיט, רוחץ מקום הטנופת כדרכו, ואינו חושש. ומדיחה אשה ידה אחת במים, ונותנת בה פת לתינוק. והחולה, רוחץ כדרכו, אף על פי שאינו מסוכן. וכל חייבי טבילות, טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים.