ז) אסור לנעול מנעל וסנדל, אפילו ברגלו אחת. ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן. וכורך אדם בגד על רגליו, ויוצא בו, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. התינוקות, אף על פי שהן מותרין באכילה ובשתייה ורחיצה וסיכה, מונעין אותן ממנעל וסנדל.
ח) מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת חשש עקרב וכיוצא בה כדי שלא תשכנו. והחיה – היולדת, מותרת לנעול את הסנדל משום צנה – קור, כל שלשים יום מעת לידתה. והחולה, דינו כיוצא בה, שרשאי לנעול את הסנדל מחמת הקור, אף על פי שאין שם סכנה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!