שיעור מס' 15

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַים, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.

לֹא לָנוּ, ה', לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם, וֵאלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה', עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה', עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא. יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה', עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא.

֍            ֍            ֍

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ גם בהיותנו בגלות, גואל אותנו ה' מכל הצרות המתרגשות עלינו, כל אחד בגאולתו הפרטית מצרותיו, וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם גאולה כללית לכל האומה, וההיכר לכך שגם בגלותנו משגיח עלינו ה' לגאול אותנו בגאולה פרטית, שהרי לולא השגחתו היינו כבר אובדים בגלות, ואין הדבר כן, אלא וְהִגִּיעָנוּ ה' לַלַּיְלָה הַזֶּה, לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. וכפי שגאל אותנו ה' גאולות פרטיות בכל שנות גלותנו, אנו מוסיפים ומבקשים, כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, ויהיו הם כבר בגאולה שלימה, שנהיה שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ, וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, כי עתה, בגלותנו, איננו יכולים לשמוח שמחה שלימה, ורק בזמן הגאולה העתידה ימלא שחוק פינו, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ, מלבד השיר על גאולת מצרים, נוסיף להודות לך עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ משעבוד המלכויות שבשנות הגלות. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

קודם שממשיכים באמירת ההלל, וכיון שהפרק הבא של ההלל פותח בלשון 'לא לנו', שאינה מתאימה להאמר בפתיחת ענין, תיקנו לומר כאן כמה פסוקים ממקומות אחרים, ולאחר מכן ממשיכים באמירת חלקו השני של ההלל:

כיון שבשני הפרקים הראשונים של ההלל תיארנו את ענין יציאת מצרים, אנו מבקשים מה', כשם שהגדלת לעשות ניסים עם יוצאי מצרים, ונקמת באויביהם, והיה זה כדי להודיע את כחך הגדול לפרעה ולעבדיו, וכדי להענישם על מה שעשו לישראל, גם עתה, שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, והרי הם דומים לפרעה שכפר במציאות ה', ועל ידי הענשתם יידעו הכל כי יש אלוקים בישראל. וכשם שהענשת את פרעה על הרעות שעשה לישראל, כך ראוי להעניש את הגויים הללו, כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, ואף הגדילו לעשות יותר מפרעה, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ – שהחריבו את בית המקדש פעמיים, שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ, וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף [-בכעס] וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.

כהמשך לפסוקים הקודמים, אנו מבקשים מה', אף על פי שאיננו ראויים שתבוא הגאולה מצד זכותינו, שיביא את הגאולה למען שמו: לֹא לָנוּ ה', לֹא לָנוּ, – לא בעבורינו תעשה את החסד הזה, כי אין זכותנו מספיקה לכך, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד – עשה זאת עבור שמך הגדול המחולל בין הגויים, עַל חַסְדְּךָ – עשה זאת כחסד עבור ישראל, לנקום את נקמתם מהגויים, עַל אֲמִתֶּךָ – עשה זאת כדי להודיע לגויים את אמיתות מציאותך בעולם. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, בראותם את דלותם ושפלותם של ישראל, אַיֵּה נָא [-היכן הוא] אֱלֹהֵיהֶם שעשה להם ניסים ונפלאות בשנים קדמוניות, שמא תם כוחו ואינו יכול להושיעם כבראשונה, וזהו בהיפך מהאמת שאנו מאמינים בה, וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה, והפוקד על צבא השמים בודאי יכול לפקוד על מלכי האדמה, מה שאין כן העבודה זרה של הגויים, עֲצַבֵּיהֶם – הפסלים שלהם נעשים מכֶּסֶף וְזָהָב, ואינם אלא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, ויש לתמוה על הגויים הללו, כי אף לפי דעתם שעל ידי פסלים אלו הם ממשיכים לעצמם שפע מהשרים העליונים, אך לשם מה הם עושים להם את האברים כצורת אברי האדם, והרי הם מודים שאין להם כל שימוש בהם, פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, כְּמוֹהֶם – כמו אותם פסלים, שאינם אלא חומר דומם, כך יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, וכך יהיה כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. אבל יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּה', עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. וכן בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה', עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה', עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.